צילום אופנה

כצלם אופנה נחשב, עוז עבד עם טובי המעצבים והחברות בארץ, בכללם גדעון אוברזון, דורין פרנפורקט, דני מזרחי, אביבה פיבקו, רנואר, גוטקס, לי קופר, סליו, פלפל, גולברי, הוניגמן,  ועוד רבים וטובים. בין הדוגמניות, שעברו תחת עדשת המצלמה שלו, נמנות סנדי בר, יעל בר זוהר, בר רפאלי, אסתי גינצבורג, שירלי בוגנים, שלי גפני, גלית גוטמן, אגם רוטברג, אלונה פרידמן, סמדר קליצ'נסקי, מלני פרס, ספיר קאופמן, ועוד רבות אחרות. את חלקן הוא גילה, ואת חלקן צילם מראשית דרכן.

אומנים כמו פבלו רוזנברג ומירי מסיקה, ואפילו ריטה צילמו אצלו את עטיפות התקליטים שלהם. הם וזמרות ותיקות כמו עפרה חזה, שכבשה באותה תקופה את בימות העולם. עם רוב המצולמים, מעולם הדוגמנות, המוסיקה והמשחק, נוצרו לעוז קשרי ידידות, והאווירה על הסט הוציאה מהם את המיטב.

לדברי עוז, עולם הצילום השתנה: "כל בנאדם שלישי יודע לצלם, כי המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לו את זה. זה מקצוע שמאוד מפתה להתהדר בו, אז מדלגים על שנות לימוד, מורידים מחירים ומצלמים". עוז, שהחל את דרכו כאסיסטנט של הצלם בן לם, ועבר מאז דרך כצלם נחשב בזכות עצמו, סבור שצילום טוב הוא הרבה מעבר למצלמה משוכללת. הוא מביט בתדהמה מהולה בצער מסוים על השינוי שחל בעולם הצילום: "היום, כשבאה אלי דוגמנית, ואני שואל מי עשה לך את הבוק היפה הזה, היא עונה: 'מישהו מדרום תל אביב. היא אפילו לא זוכרת את שם הצלם, לא כמו בתקופה שבה מי שהגיעה אלי היו לה פרפרים בבטן. דוגמנית שמגיעה היום להצטלם לא מכירה את הצלם והצוות, אין לה קשר לסט, הסוכן סגר את הדיל, והיא מגיעה, אבל אני עוד זוכר את הימים בהם הייתי מתקשר לדוגמנית לילה לפני, לבדוק שהכול בסדר אתה. הכול יותר מנוכר היום, הכול סביב כסף, אין יחסים אישיים", הוא אומר, "מה שקרה בעולם האופנה, זה שהצלם נתפס כמי שצריך, כביכול, רק ללחוץ על הכפתור, אבל אני חושב שרק כשיש חיבור טוב עם הצלם הצילום מוצא חיים".